כינור דוד

החיים הם מנגינה.
לפעמים עדינה, לפעמים צורמת – אבל תמיד אמיתית.

במרכז היצירה עומד הכינור כמו הלב.
מנגן את מה שאנחנו לא תמיד מצליחים להגיד במילים.
אבל כדי להפיק צליל, צריך קשת.
וכאן, הקשת עשויה ממגלול של ורד קוצני.
כי צמיחה אמיתית דורשת גם כאב.
כדי לפרוח צריך לפעמים להיפצע.

לב הכינור פורחת חמנייה שמש פנימית.
בחירה להמשיך להאיר גם כשחשוך.
פרחים בתחתית מזכירים לנו שהיופי נולד מתוך השבר.

כמו דוד המלך, שניגן לנפש שלו ולנפש של אחרים
והפך שבר לריפוי, כאב לתפילה, מוזיקה לתקווה.

"הפכת מספדי למחול לי, פתחת שקי ותאזרני שמחה"

(תהילים ל’, י"ב)

יצירה שמנגנת בשפה של רגש,
על לב שממשיך לנגן גם כשנשבר.